פסק-דין בתיק עת"א 33683-02-12

העותר מרצה עונש מאסר שני לתקופה של 21 חודשים בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לאחר שדקר אחר בחפץ חד תוך כדי ויכוח. עם חלוף שני שליש מתקופת מאסרו, פנה העותר אל וועדת השחרורים בבקשה לשחרור על תנאי ומשבקשתו נדחתה, הוגשה העתירה שבפנינו.

לטענת ב"כ העותר, שגתה הוועדה כאשר לא נתנה את המשקל הראוי לכך שהעותר לא ביצע כל עבירה במשך תקופה ארוכה מאז שוחרר ממאסרו הראשון; ולכך שמאז ביצוע העבירה הראשונה, חל שינוי בעותר הוא נישא ועבד לפרנסתו, כאשר העבירה בוצעה בעסק שהוא הפעיל. כמו כן נטען, כי לא ניתן המשקל הראוי להמלצות רש"א לשחרר את העותר בפיקוחה.

וועדת השחרורים שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים. בצדק בחנה את מסוכנותו של העותר הן לאור עברו הפלילי, דהיינו העבירה שביצע נשוא המאסר הראשון, והן לאור העבירה הנוכחית שביצע ודברי בתי המשפט השונים בגין עבירה זו.

עוד שקלה הוועדה בצדק, את העובדה כי בעבר שוחרר העותר שחרור על תנאי וכי גם בשחרור הקודם היה נתון לפיקוח רש"א.

הוועדה סברה כי חרף התנהגותו הטובה של העותר בין כותלי הכלא וחרף העובדה, כי החל להפנים את חומרת מעשיו ואת הצורך לקבל טיפול ואף חרף העובדה, כי לא ביצע עבירות מאז המאסר הקודם, עדיין אין בכך כדי לנטרל את המסוכנות הקמה ממנו. הוועדה סברה, כי העובדה שבעבר שוחרר העותר לפיקוח רש"א וחרף זאת חזר לבצע עבירות, יש בכך כדי ללמד שתנאי השחרור המומלצים על ידי רש"א לא יוכלו למנוע את המסוכנות של העותר.

בנסיבות אלה, ולאחר שהוועדה שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ומאחר ובימ"ש זה איננו מחליף את שיקול דעתה של הוועדה, לא מצאנו שיש מקום להתערב בהחלטה ואשר על כן העתירה נדחית.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ז  אדר תשע"ב, 21/03/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: טובה שרגא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: